יש שבילים בחיים שלא אנחנו בוחרים לצעוד בהם, אלא הם אלו שבוחרים אותנו. במשך רוב שנות בגרותו, עולמו של יצחק בן עוז היה מורכב ממספרים, תשריטים, הנדסה ועסקאות נדל”ן חובקות עולם. המציאות שלו הייתה רציונלית, מדידה ומבוססת. אך מתחת לחיים העסקיים הסוערים, פעמה תמיד פעימה אחרת – פעימה של מילים, של סיפורים המחכים להיירשם, ושל תשוקה בלתי נשלטת להבין את מעמקי הנפש והחברה האנושית.

לפני כחמש שנים, הרגע הזה הגיע. מתוך תחושה עמוקה שהכתיבה חזקה ממנו ושהרעיונות שבראשו כבר אינם יכולים להמתין עוד, עשה יצחק את צעד האומץ: הוא הניח מאחוריו את עולם העסקים והתמסר באופן טוטאלי לאהבתו הגדולה ביותר – הספרות.

כתיבתו של יצחק, הנעה בין ז’אנר המתח לפרוזה עמוקה, אינה מסתפקת בעלילה סוחפת בלבד. כמי שחי ונושם את ההוויה והחברה הישראלית, כל ספר שיוצא תחת ידיו הוא מסע של תובנות, מחשבה ורעיונות פילוסופיים על אדם, חברה וגורל. יצחק מביא עמו אל עולם הכתיבה את יסודיות המהנדס והחוקר – הוא אינו ממציא סתם, אלא חופר, יוצא לשטח, מתחקה אחר העובדות ומזקק את האמת המורכבת ביותר לפני שהוא מעלה אותה על הכתב.

נאמנות זו לאמת בולטת במיוחד בספרו “בזיוות הפעיות”. מתוך אכפתיות וחיבור עמוק לכאב הלאומי, צלל יצחק לתחקיר מעמיק, נוקב ונוגע ללב על אירועי השביעי באוקטובר – על מה שהתרחש, על מה שקרה מאחורי הקלעים ועל ה”למה” המהדהד שנותר אחריהם, עד ששזר זאת לכדי יצירה ספרותית מרגשת ומטלטלת.

לצד עולם המילים העשיר, עוגן חייו של יצחק נתון למשפחתו. הוא נשוי באושר, אב לשלושה ילדים וסבא גאה לארבעה נכדים – הם ההשראה היומיומית שלו, התזכורת המתמדת למה שחשוב באמת, והכוח שמניע אותו להמשיך לחקור, להרגיש ולכתוב.